בדידות בגיל השלישי: איך מזהים אותה ואיך בונים מחדש קשרים משמעותיים
בדידות משפיעה על הבריאות והרווחה של מבוגרים רבים. כך מזהים את הסימנים, ומה יכולים לעשות המבוגרים עצמם ובני המשפחה כדי לשמור על קשר.
בדידות היא לא רק תחושה לא נעימה. אנשי מקצוע בתחומי הבריאות והרווחה מתייחסים אליה כיום כאל גורם שעלול להשפיע על הבריאות הגופנית והנפשית, ובמיוחד בגיל המבוגר. פרישה מהעבודה, ילדים שעברו לגור רחוק, אובדן בן או בת זוג, ירידה בניידות ומחלות הם חלק מהסיבות לכך שאנשים רבים מוצאים את עצמם לבד יותר ממה שהיו רוצים. הבדידות הזו היא לעתים קרובות שקטה ובלתי נראית. המדריך הזה עוסק בדרכים לזהות אותה ולהתמודד איתה, גם מצד המבוגרים עצמם וגם מצד בני המשפחה והקהילה.
בדידות זה לא אותו דבר כמו להיות לבד
חשוב להבחין בין בדידות לבין לבד. יש אנשים שחיים לבד, נהנים מהשקט ומהעצמאות ומרגישים מחוברים היטב לסביבה. ויש אנשים שמוקפים במשפחה ובאנשים, ובכל זאת מרגישים בודדים. בדידות היא התחושה הסובייקטיבית שהקשרים שיש לנו אינם מספיקים, בכמות או באיכות שלהם.
ההבחנה הזו חשובה כי היא משנה את הפתרון. לא תמיד צריך עוד אנשים מסביב. לפעמים צריך קשר אחד עמוק ומשמעותי, מישהו שאפשר לשתף אותו באמת, להרגיש שמקשיבים ושיש לנו מקום וערך. בדידות יכולה לנבוע גם מתחושה שאין לנו כבר תפקיד או תרומה לאחרים.
לכן ההתמודדות עם בדידות כוללת גם מפגשים חברתיים, אבל גם מציאת עשייה בעלת משמעות, טיפוח קשרים קרובים ושיחות אמיתיות.
הסימנים שכדאי לשים לב אליהם
בדידות לא תמיד נאמרת במילים. מבוגרים רבים לא ירצו להכביד על ילדיהם או יתביישו להודות שהם מרגישים בודדים. לכן כדאי לשים לב לסימנים עקיפים. ירידה בעניין בפעילויות שבעבר שימחו, הזנחה של המראה או של הבית, שינויים בהרגלי האכילה והשינה והסתגרות בבית הם סימנים אפשריים.
גם שיחות טלפון ארוכות במיוחד, הישארות על הקו גם כשהשיחה כבר מוצתה, או ביקורים תכופים אצל הרופא בלי סיבה רפואית ברורה עשויים להעיד על צורך בקשר. לפעמים מאחורי תלונה על כאב או על בעיה קטנה מסתתר בעיקר רצון בתשומת לב ובחברה.
חשוב לזכור שבדידות מתמשכת עלולה להתקשר גם לדיכאון. כשמופיעים עצב מתמשך, חוסר תקווה, אובדן עניין או שינוי משמעותי בהתנהגות, כדאי לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש.
מה אפשר לעשות: צעדים למבוגרים עצמם
הצעד הראשון הוא לעתים הקשה ביותר: להכיר בתחושה ולהחליט לעשות משהו. זה דורש לפעמים יציאה מאזור הנוחות, אבל הצעדים יכולים להיות קטנים. שיחת טלפון לחבר ותיק שלא דיברתם איתו זמן רב, הצטרפות לחוג במרכז הקהילתי או השתתפות בהרצאה בספרייה הם התחלה טובה.
- הצטרפות למועדון גמלאים או לקבוצת טיולים
- התנדבות בארגון שקרוב ללבכם
- לימוד בתוכניות לגיל השלישי במכללות ובאוניברסיטאות
- השתתפות בפעילויות של בית הכנסת או של הקהילה המקומית
- שגרה קבועה של שיחה עם בן משפחה או חבר
גם הטכנולוגיה יכולה לעזור. שיחות וידאו עם נכדים שגרים רחוק, קבוצות הודעות של חברים או בני משפחה ופעילויות מקוונות מאפשרים לשמור על קשר גם כשקשה לצאת מהבית. מי שאינו מרגיש בטוח בשימוש בטכנולוגיה יכול להיעזר בחוגים ייעודיים או בבני המשפחה.
התפקיד של בני המשפחה
בני המשפחה ממלאים תפקיד מרכזי, אבל לא תמיד יודעים איך. ביקורים חשובים, אבל גם האיכות שלהם. ביקור שבו מקשיבים באמת, שואלים לדעתו של ההורה ומשתפים אותו בחיים שלכם שווה יותר מביקור ארוך ומלא בסידורים. נסו לשתף את ההורה בהחלטות ולבקש את עצתו, כדי שירגיש שהוא עדיין חלק חשוב מהמשפחה.
שיחות טלפון קצרות וקבועות, אפילו של כמה דקות בכל יום, יכולות להעניק תחושה של ביטחון ושל קשר. גם הנכדים יכולים להיות חלק מזה, בשיחות וידאו, בהודעות או בביקורים. הקשר בין דורות מעשיר את שני הצדדים.
עודדו את ההורה להשתתף בפעילויות מחוץ לבית, אבל בעדינות ובלי לחץ. לפעמים עזרה מעשית, כמו הסעה לחוג בפעם הראשונה או הצטרפות אליו לפגישת היכרות במועדון, היא כל מה שצריך כדי לפרוץ את המחסום.
הקהילה והשירותים הקיימים
בישראל פועלים ארגונים ושירותים רבים שמטרתם לסייע לאנשים מבוגרים לשמור על קשר. מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, מרכזי יום לקשיש, מועדונים חברתיים, ארגוני מתנדבים שמבקרים מבוגרים בבתיהם ומוקדי טלפון לשיחה ותמיכה הם חלק מהאפשרויות. כדאי לברר ברשות המקומית מה זמין באזור.
גם השכנים יכולים להיות חלק מרשת הביטחון. קשר טוב עם שכנים, שיודעים לשים לב אם משהו לא כרגיל, יכול להיות משמעותי מאוד. בבניינים רבים ובשכונות יש יוזמות קהילתיות שמחברות בין דיירים מבוגרים לבין משפחות צעירות.
גם בעלי חיים יכולים להיות מקור לחברות ולשגרה. עבור חלק מהמבוגרים, חתול או כלב קטן מעניקים תחושת אחריות, סיבה לצאת מהבית לטיול ואפילו הזדמנות לשיחה עם שכנים בגינה. עם זאת, חשוב לבחון מראש אם ההורה מסוגל לטפל בחיה לאורך זמן, ומי יעזור במקרה של מחלה או אשפוז.
בדידות אחרי אובדן
אחד המצבים הקשים במיוחד הוא בדידות אחרי מות בן או בת זוג. מעבר לאבל עצמו, מגיע שינוי עמוק בכל שגרת החיים, ולעתים גם אובדן של חלק מהקשרים החברתיים שהיו משותפים לזוג. תקופה זו דורשת סבלנות, תמיכה וזמן.
קבוצות תמיכה לאלמנים ולאלמנות, שפועלות במקומות שונים בארץ, מאפשרות לפגוש אנשים שעוברים חוויה דומה ולהרגיש פחות לבד. כשהאבל ממושך מאוד או מלווה בקושי לתפקד, חשוב לפנות לעזרה מקצועית של פסיכולוג או עובד סוציאלי.
לסיכום, בדידות בגיל המבוגר היא אתגר נפוץ אבל לא גזירת גורל. זיהוי מוקדם של הסימנים, צעדים קטנים לחיבור מחדש, מעורבות אכפתית של המשפחה, שימוש בשירותים הקהילתיים ופנייה לעזרה מקצועית כשצריך יכולים לעזור לבנות מחדש רשת של קשרים משמעותיים ולהחזיר את תחושת השייכות.